בוטומימה, שפת התבטאות בתנועה, מה זה? ומה זה יכול לתת למען יצירה והתפתחות אישית..
רבים ורבות שואלים אותי מה זה בוטו מימה? החלטתי לכתוב מאמר קצר זה בכדי לספק ולו קמעה מושג בעינין.
הבוטו הינו
מחול הנשמה, אולי המחול היחיד שלא ניתן לתת לו הסבר מילולי.. זה היופי שלו ואם זאת,גם מיכשול, שהרי אנו מבקשים שוב ושוב להמשיג, ולקטלג במילים..
לי.. הבוטו הוא דרך לגעת בעומק הנשמה החבויה בי,ללכת אל מעבר ליום יומי ןלמוכר ולצלול אל מעמקי הרגש, אני רבויה בהודיה לרוח הבוטו, על שהיא מאפשרת לי לחוש את קיומי, לגעת בציפור הנפש שנותנת בי
נשימה ותנועה.
יש משהו במכניקות הבוטו שמסירות את המסכה הסוסיאלית, שמותירה אותי בנקודת האפס, ממנה אני, למרות ``העצמי`` המוכר, למרות היכולות הפיזיות שאני יכולה להן.. למרות הלמרות..בעזרת תרגילים, אני יכולה לעוף.. לרקוד את המחול האישי שלי, האישי שישנו לכל איש ואישה, בלי קשר לטכניקה שיש או לרמה, לשחרר ריקוד כנה ואמיתי של החיים.
קאזו אונו, הרקדן הותיק ביותר של הבוטו, כיום כבן 100 שנים, אומר כי הבוטו הוא לתת משמעות לחיים , הבוטו הוא החיים עצמם.. ואת החיים, כמובן קשה להסביר, על כל רובדם וכל ערכם.. אפילו במאמר..
והמימה... המימה היא הסבתא של הפנטומימה, שפת תנועה שהנוצרה על ידי השחקן הצרפתי אטיין דקרו בשנות ה40, במקור כדרך לאימון השחקן ועם השתלשלות העניינים הפכה לשפה תנועתית לכל דבר, דקרו היה המורה של מארסל מרסו ואיפלו של שייקה אופיר שלנו. הטכניקה הקפדנית של שפה זו נותנת לנו הכרות עם העצמי הנטרלי, ומאפשרת בחירה מוקפדת ומודעות פיזית גבוהה.
השילוב שאני עושה.. להלן הבוטומימה, מחבר בין הבוטו והמימה, הגבולות והאי גבולות, מזרח ומערב, ובעזרת תרגילים משני העולמות, במגע עם הרוח ותת המודע, מאפשר לנו לגלות מרחב ליצירה והתבטאות של הגוף , הרוח והנשמה.שתי שפות התנועה הבוטו והמימה הינן שפות שניתן להעמיק בהן שנים רבות, אך תפיסה של התמצית יכולה להוות כפריצת דרך להתפתחות אישית ולעשיה, בין אם בחיים ``היום יומים`` ובין אם בחיי הבמה. אני יוצרת ומעבירה סדנאות ברחבי העולם, ואני מאוד שמחה לעבוד עם האנשים בארץ, שמתאפיניים ביכולות הפתיחות וההליכה מרחיקת הלכת עם תחושותיהם ומחשובתיהם, אשמח מאוד לפגושכן בסדנאות הקרובות שאני מעבירה. היו ברוכים וכמו שניטשה אמר: בכדי לעוף.. תחילה יש לעמוד, אחר כך ללכת, אז לרקוד.. ןאז..